תפריט

חלומות אחרונים מכילים בעיניים

החלומות הכי ניצפים

אוסף חלומות - חיפוש חלומות

חלומות שהוזנו לתוך מאגר החלומות - ניתן לחפש חלומות המכילים סמלים שונים ולקרוא את פתרון החלום


חלמתי חלום על דמות של מורה שקוראים

חלמתי חלום על דמות של מורה שקוראים לו שחר בערך בן 30 מורה למשפטים שבא להלחיף את המורה (המורה זקן ונפטר) ואני והוא מפתחים שיחה ויש ניצוצות בעיניים והוא בא אליי בסוף השיעור זרק לי משפט וחייך וכל היום בבית ספר הרגשתי מאוהבת ואז כשראיתי אותו יוצא מבית ספר ניגשתי אליו ומפה מתחיל בינינו רומן שאני לא זוכרת אותו אני רק זוכרת שבילינו היחד המון, גם סופש בבית מלון. ושהוא קיבל משרה תמידית בבית ספר זה דרדר את היחסים בינינו כי זה בין מורה לתלמידה וזה אסור. אני בת 17 בכיתה יב ואף פעם לא הייתי ממש מאוהבת בטח שלא כמו בחלום, תמיד יצאתי עם גברים 2-3 שנים מעליי גם עכשיו אני בקשר מיני עם מישהו שנתיים מעליי אבל אני לא קרובה ללאהוב אותו ודברים כאלה אשמח לתשובה:)

חלמתי שאני פוגשת שתי חברות טובות שלי

חלמתי שאני פוגשת שתי חברות טובות שלי והן מזמינות אותי לסוף שבוע במקום מרוחק שמוכר לי.הן מציינות שיצטרפו אלינו חברים שלהן,ארבעה בחורים בני גילנו.אחד מהם מסתכל לי בעיניים ומחייך אליי,אני מוקסמת ומחליטה להצטרף. באותו יום אני אומרת לחבר שלי שאני נוסעת למשפחה, ומחכה מחוץ לבניין שיבואו לאסוף אותי.חברות שלי מגיעות במיניבוס יחד עם הבחורים, אותו בחור גבוה שהסתכל לי בעיניים חייך והזמין אותי לשבת לידו. כל הנסיעה דיברנו והוא ליטף אותי ואת ראשי בלי הפסקה. לאחר שלוש שעות הגענו למקום, זה היה פארק מים ענק... המקום היה מוכר לי מאוד ונבהלתי, ברחתי מהר אותו בחור רץ אחריי. הוא אמר לי שהוא לעולם לא ייתן לי להיפגע, והרגשתי כל כך מוגנת איתו, לא פחדתי מכלום. ישבנו ודיברנו בשירותים כארבע שעות נוספות, ואז יצאנו החוצה ואחת החברות שלי שאלה לאן נעלמתי, והאם אני נשארת. אמרתי לה שכן וחייכתי.אחר כל קפצנו כולנו לאחת הבריכות בפארק המים, השתוללנו וצחקנו. אותו בחור המשיך להיות קרוב אליי, לחייך ולחבק.

הייתי בביתי, ירדתי במדרגות היו זרוקים שם

הייתי בביתי, ירדתי במדרגות היו זרוקים שם המון בגדים, היה בלאגן, ההורים שלי הגיעו, שאלתי את אבא שלי עם דמעות בעיניים למה יש כזה בלאגן, והוא אמר שיסדר הכל, הבית היה נראה שונה, אמא שלי היתה במטבח והכל היה הפוך כאילו מנקים במיוחד בשביל משהו, אולי טיהור. פתאום ניגשו אליי אנשים שאני מכירה, גברים ביניהם בן דוד שלי גיס של אמא שלי שעבר ניתוח בימים האחרונים, הוא חיבק אותי והיה לו ריח רע מהפה, אחר כך כולם לחצו לי את היד, ביניהם היה קרוב משפחה רחוק שידעתי שהוא כבר מת, אמרתי לאמא שלי איך זה יכול להיות הוא מת, למה הוא לוחץ לי את היד? הפנים שלו היו עקומות.

חלמתי שאני יושבת בבית הישן שלהם בוילה

חלמתי שאני יושבת בבית הישן שלהם בוילה על המדרגות ושהוא וסבתא שלי נכנסים מקניות והוא חבוש במכנס קצר בצבע חאקי וחולצת פולו ירוקה והוא היה נכה ופתאום הוא הולך בלי קביים אומנם מתקשה אבל הולך ושהוא הולך סהרורי כזה כאילו מבט ריק בעיניים ושאני יודעת שהוא מת ואני שואלת את האנשים סביבי אם הם רואים אותו והם אומרים לי שכן ואמרתי להם זה לא יכול להיות שהוא חי אבל הוא נפטר ואמרו לי נכון אבל הינה עכשיו הוא חי ואני בהלם ואז פתאום עוברת לסיטואציה אחרת שאני במשרד והדלת של המשרד היא מזכוכית והוא דופק בדלת היא נעולה ועד שהגעתי לדלת הוא כבר הסתובב ללכת ושלא פתחתי את הדלת וקראתי לו אלא כשהוא כמעט הסתובב חזרה להביט בדלת אני ברחתי והתחבאתי כי פחדתי ממנו שהוא לא יעשה לי משהו

זוכר את המילים שהוא אמר ומה השני

זוכר את המילים שהוא אמר ומה השני אמר הוא אומר לה "הרגשתי שאת בתוך משהו נורא ושאני רק רוצה לבוא ולהוציא אותך משם" והיא אומרת "רציתי שתבוא ותחבק אותי חזק שרק תחזיק אותי בזרועותיך ואני אוכל לנוח סוף סוף מכל הטירוף הזה שבו אני חיה" הוא עונה: "כן הרגשתי את זה והרגשתי שאת לכודה וכל מה שרציתי היה לבוא ולהוציא אותך מהכלוב הזה שסגר עליך" והיא לוחשת: "כן זה מה שהרגשתי שאני חיה בתוך כלוב של שקרים ואתה האדם שיכול לחלץ אותי משם" "כן ננה אני יכול!" הוא אומר לה הוא מדליק את האור ומסתכל אל תוך עיניה "אני יכול!" "אתה זוכר" רננה שואלת "שהיינו יחד על השטיח במחבוא הסודי שבקומונה ואמרת שאתה מבין ושגם לך יש דברים שאתה לא יכול לגלות" דני-בוקי מביט ברננה תופס את כתפיה "תקשיבי ננה זה נכון יש משהו שאני לא יכול לגלות לך בכל ליבי הייתי רוצה לגלות אבל זה לא אפשרי תביטי לי בעיניים ננה אני מבטיח לך שהדבר הזה שאני לא יכול לגלות זה לא משהו שיפגע בך אני מבטיח לך שתמיד אהיה איתך תמיד אשמור עליך את יכולה לסמוך עלי לגמרי" רננה מביטה בו ודמעות זורמות מעיניה "בוקי הלוואי ויכולתי לספר ולגלות לך הכל" היא אומרת הדמעות חונקות אותה אך היא ממשיכה: "בוקי אני באמת כמו בתוך כלוב כאילו מישהו סגר אותי בכלוב של שקרים כלוב שבו שום דבר לא אמיתי הלוואי ויכולתי לגלות לך את הכל" דני-בוקי שואל "מי זה שסגר אותך בתוך כלוב השקרים הזה?" רננה נושכת שפתיים דני-בוקי מחזיק עדיין בכתפיה ומטלטל אותה "ננה מי זה? אני יודע שאת אוהבת אותי אני יודע שאני חשוב לך ושאת אף פעם לא תרצי לפגוע בי את חייבת להגיד לי מי זה!" רננה לוחשת: "זאת סבתא שלי" "מה היא רוצה שתעשי?" דני-בוקי תובע לדעת ורננה מספרת לו מי זאת סבתא שלה ומה המזימה וכיצד היא רננה מתכננת לסקל את המזימה ולסלק את הכדורים משני האקדחים של אוסי ושלה לאחר שהם מדברים על הכל רננה בוכה ואומרת לו "בוקי אני רוצה להגיד לך תודה לאורך כל הזמן הזה עם כל התככים והשקרים שסבתא כפתה עלי הייתי נחושה להגן ולשמור עליך ולוודא ששום דבר רע לא יקרה לך אבל עכשיו אני קולטת שלא היה לי סיכוי להצליח בזה לבד תודה שהתעקשת להוציא אותי מה'לבד' הזה שהיתי בו עכשיו שאנחנו יחד בזה - אנחנו נצליח" הם מחייכים זה לזה ורננה ממשיכה: "בוקי אני רוצה לחיות איתך לתמיד אני רוצה ללדת את הילדים שלך להזדקן איתך ביחד אתה הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי" הם מתנשקים השיר שלנו 4 המקטע הגדול והחשוב יותר שהיה חסר בסדרות של רן דנקר בטלוויזיה היה ב "השיר שלנו 4" אחרי העונה הנפלאה של "השיר שלנו 3" עם עלילה מלאת אהבה נוטפת תשוקה וסוחפת - היה צריך לבוא "השיר שלנו 4" שאמור היה להיות אפילו טוב יותר מהעונה שקדמה לו מה שהיה חסר שם בעלילה: הלך להם לאיבוד גיבור ראשי הדמות של "הרע" כמו שאי אפשר לדמיין את "דני הוליווד" בלי לולה באום ואי אפשר לדמיין את "השיר שלנו 3" בלי קרין קורן כך גם כשהדמות הזו הלכה לאיבוד נשאר מעט מאוד בעלילה של ה"שיר שלנו 4" כשדמות ה"רע" נעלמה הדמות של רני אביב איבדה את האקשן ואת החיוניות רני נשאר בחור אומלל שבחלק הראשון מבלה בבית חולים ועסוק באבל ובחלק השני הוא אומלל עוד יותר ומפגין חוסר אונים מוחלט כשתמרה אהובתו עוזבת ולא רוצה אותו הדמות הסקסית מלאת הרוע והמאבק בינה לבין רני אביב היו גורמים לדמות של רני להופיע במיטבה במאבק שאותו הוא מוביל ובסופו של דבר מצליח לנצח בעלילה עם סיפורי אהבה תשוקה וקטעים מסעירים שבהם רן דנקר מתגלה כפי שהמעריצים שלו אוהבים לראות אותו אבל את הפירוט של כל העלילה שהייתה חסרה שם אספר כנראה כבר בפעם אחרת :-) כל הזכויות שמורות לסיגל רוה © 2011 מאוד אשמח לשמוע את דעתכם סיגל רוה

עמודים:

1234 >>